מלונות דן בע"מ נ' מוניות הגבעה הצרפתית בירושלים בע"מ

פסק דין

מבוא

בפני תביעה לפינוי מושכר בהתאם להוראות פרק טז 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד– 1984 (להלן- "תקנות סדר הדין האזרחי"). בגדרה של התביעה עתרה התובעת למתן צו פינוי המופנה אל הנתבעת ו/או למי מטעמה, שלפיו תחויב הנתבעת לפנות את המושכר לאלתר מכל חפץ ומכל אדם ולהשיבו לחזקת התובעת.

התובעת היא חברה ציבורית העוסקת בעסקי המלונאות, הינה בין היתר הבעלים, המחזיקה, המנהלת והמפעילה, של מלון דן ירושלים. הנתבעת היא חברה פרטית שבבעלותה תחנת מוניות.

אין בין הצדדים מחלוקת על כך שביום 30.11.10 נחתם ביניהם הסכם לשכירות בלתי מוגנת (להלן- "הסכם השכירות"), שבמסגרתו שכרה הנתבעת מהתובעת חנות ששטחה כ- 23 מ"ר, המצויה בקומה ה- 6 של בית המלון.

תקופת השכירות בהתאם לסעיף 2 בהסכם השכירות נקבעה לתקופה בת שנה אחת, מיום 1.8.10 עד יום 31.7.11. יחד עם זאת ניתנה לנתבעת אופציה להאריך את תקופת השכירות בשנה נוספת כך שהיא תסתיים ביום 31.7.12, וזאת ככל שיתקיימו מספר תנאים ביניהם, מתן הודעה בכתב 90 ימים לפני תום תקופת השכירות, ומילוי כל התחייבויותיה של הנתבעת על פי הסכם השכירות בתקופת השכירות.

בהסכם השכירות נקבעה במקביל גם זכותה של המשכירה לסיום מוקדם של תקופת השכירות, מכל סיבה, באמצעות מתן הודעה של 60 ימים מראש אשר תימסר לשוכרת (סעיף 21).

אין בין הצדדים מחלוקת גם על כך שביום 26.7.12 נחתמה תוספת להסכם השכירות שבגדרה הוארכה תקופת השכירות מיום 1.8.12 עד יום 31.7.13. בתוספת האמורה ניתנה לנתבעת בסעיף 3 אופציה להאריך את תקופת השכירות בשנה נוספת, מיום 1.8.13 עד יום 31.7.14 בכפוף למספר תנאים שהמרכזיים שבהם הינם מתן הודעה בכתב 90 ימים לפני תום תקופת השכירות, ומילוי התחייבויותיה של הנתבעת על פי הסכם השכירות במהלך תקופת השכירות.

בהתאם להוראת הסעיף המסומן א' בתוספת משלימות הוראות התוספת את הוראות הסכם השכירות, ואינן מחליפות אותן, אלא אם כן נאמר הדבר במפורש.

בתוספת נקבע שבנוסף לכל הסעדים העומדים לזכות התובעת, ומבלי לפגוע בסעדים העומדים לרשותה על פי הסכם השכירות, תהיה התובעת רשאית להודיע על ביטול הסכם השכירות ועל פינוי הנתבעת בתוך 30 ימים, ככל שאחד מעובדי הנתבעת ביצע הפרת משמעת, אשר הוגדרה בין היתר, ככניסה לשירותי המלון, כניסה של למעלה מ- 3 מוניות לשטח המלון או למבואת הכניסה, חנייה על חנית הנכה, אי הפעלת מונה למרחקים קצרים, או מתן שירות שאינו אדיב ומקצועי לאורחי המלון.

תמצית טענת התובעת

לטענת התובעת היה על הנתבעת לפנות את המושכר לכל המאוחר ביום 31.7.13, וזאת בשל כל אחד מהטעמים הבאים:

תקופת השכירות הסתיימה לכל המאוחר באותו מועד, והאופציה להארכת תקופת השכירות לשנה נוספת, עד יום 31.7.14, לא מומשה, התנאים שנקבעו בין הצדדים למימושה אף לא התקיימו (לא ניתנה על ידי הנתבעת הודעה בכתב בתקופה שנקבע, והנתבעת הפרה את התחייבויותיה), ולפיכך מצויה הנתבעת במושכר מאז אוגוסט 2013 ללא כל זכות חוקית;

מעבר לכך שהנתבעת לא פינתה את המושכר בתום תקופת השכירות, היא נמנעה מלשלם לתובעת את דמי השכירות בכל התקופה שתחילתה באוגוסט 2013, אף לא שילמה את חשבונות החשמל;

התובעת מנתה שורה ארוכה של הפרות משמעת של הסכם השכירות שבוצעו על ידי הנתבעת, המצדיקות את פינויה של הנתבעת מהנכס גם במהלך תקופת השכירות. פורט שההפרות החלו עוד לפני החתימה על התוספת, ובעקבות אותן הפרות בקשה התובעת לסיים את הסכם השכירות ביום 31.10.12, ואולם לאור הבטחותיה המפורשות של הנתבעת לכך שההפרות לא יישנו, ניאותה התובעת להמשיך את תקופת השכירות עד יום 31.7.13. במהלך תקופת השכירות המוארכת נשנו הפרות המשמעת מצד עובדי הנתבעת ואף החמירו. (התובעת מנתה בין יתר הפרות המשמעת תגרות אלימות בין עובדי הנתבעת שלהן היו עדים אורחי המלון, השלכת בקבוק וודקה אל עבר עמדת קציני הביטחון, מקרים של חנייה של למעלה מ- 3 מוניות במבואה לבית המלון ועוד);

נוסף על עבירות המשמעת, פיגרה הנתבעת בתשלום דמי השכירות, וההמחאות שניתנו לתובעת בגין החודשים אפריל, מאי, יוני ויולי בשנת 2013, חזרו בשל העדר כיסוי. התשלום עבור כל אחד מחודשי השכירות האמורים בוצע באיחור של בין שבועיים לחודשיים.

התובעת טענה שעוד לפני תום תקופת השכירות ביולי 2013 היא הודיעה לנתבעת בעל פה ובכתב שאין היא מעוניינת בהארכות נוספות של הסכם השכירות, וכי בכוונתה לעמוד על פינוי המושכר במועד שנקבע בתוספת, היינו ביום 31.7.13, ואולם הנתבעת מיאנה לפנות את המושכר. כאמור נמנעה הנתבעת לשלם את דמי השכירות ואת הוצאות החשמל מאז תום תקופת השכירות ביולי 2013, אף שלא פינתה את המושכר.

תמצית טענות הנתבעת

הנתבעת טענה מנגד שלא חלה עליה כל חובה לפינוי המושכר, כיוון שתקופת השכירות טרם הסתיימה, שכן על פי האופציה שניתנה לה בתוספת להסכם השכירות, מסתיימת תקופת השכירות ביום 31.7.14. הנתבעת טענה שלא היו הפרות יסודיות של הסכם השכירות, אלא לכל היותר הפרות זניחות. עוד טענה שהתובעת מחלה על ההפרות, אם אכן היו, והסכימה בהתנהגותה להמשך תקופת השכירות. בין היתר הפנתה הנתבעת לכך שבפגישה שנערכה בין הנתבעת לבין נציגי עיריית ירושלים, במהלך חודש ספטמבר 2013, היינו לאחר 31.7.13, נטלו חלק עובדי התובעת, שביקשו לסייע במציאת פתרון עבור הנתבעת.

הנתבעת הוסיפה וטענה שהיא מצויה במקום מזה כ- 30 שנים, עוד מהתקופה שקדמה לתקופת רכישת המלון על ידי התובעת. לטענתה פינויה מהמקום יוביל לפגיעה בעובדים רבים, שפרנסתם עלולה להיפגע בעקבות הפינוי, ועל כן יש למצוא לה הסדר אחר לחניית המוניות שלה וכן למשרדה.